בשעות הערב המוקדמות חזר אוהד, מהעבודה לביתו כמדי יום ביומו. אוהד התקרב לצומת המרומזר והתכוון להמשיך בנסיעה רצופה בחסות האור הירוק שדלק ברמזור בכיוון נסיעתו. לפתע, הבחין אוהד בילדה כבת 10 מתחילה לחצות את הכביש. אוהד הגיב לסכנה באופן מיידי וניסה לבלום את רכבו באמצעות דוושת הבלם ואף הרים את בלם היד, אך לצערו, לא הספיק לעצור את הרכב ורכבו פגע בילדה. שמשת הרכב התנפצה והילדה נזרקה מספר מטרים קדימה למרכז הצומת. אוהד יצא מן הרכב במהירות וניגש להעניק עזרה לילדה. בו ברגע, הזמין אוהד למקום אמבולנס ומשטרה.
אין ספק שמדובר באירוע מצער לכלל המעורבים. אוהד לא ישן לילות לאחר התאונה. בחקירתו במשטרה, הסביר את שאירע ובתמימות סבר שאינו אשם בגרימת התאונה ולכן לא הרגיש כל צורך להיוועץ בעורך דין לפני החקירה.
כשמונה חודשים לאחר התאונה, קיבל אוהד בדואר מסמך הנושא כותרת "כתב אישום". למקרא העובדות המתוארות בכתב האישום חשכו עיניו. כתב האישום שהוגש נגדו תיאר כיצד נהג אוהד ברכב בקלות ראש וברשלנות ופגע בילדה.
לאחר צילום כלל חומר הראיות מהתביעה המשטרתית התברר שאוהד צודק. הילדה מסרה גירסה שקרית בחקירתה וסיפרה לבוחן המשטרתי שהמתינה לפני מעבר החצייה שהאור ברמזור בכיוון חצייתה יתחלף לירוק ורק אז החלה לחצות. הבוחן המשטרתי אף תפס סרטון ממצלמות באיזור שתיעדו את התאונה במלואה והוכיחו באופן ברור שאוהד נכנס לצומת באור ירוק. אם כך, מדוע למרות זאת הוגש נגד אוהד כתב אישום כה חמור?
כאשר מתרחשת תאונת דרכים תפקידו של הבוחן המשטרתי הוא לאסוף את כלל הראיות מזירת התאונה ולקבוע מי אחראי לה. במקרה שלנו, החליט הבוחן כי אוהד נושא באחריות לתאונה מאחר ומדובר בתאונה נמנעת. ע"פ חישובים שערך הבוחן המשטרתי, על אף שהולכת הרגל חצתה באדום אוהד היה צריך להספיק לבלום וכך היה יכול למנוע את התאונה.
התביעה המשטרתית דרשה בתיק זה 6 חודשי פסילה, קנס כספי גבוה ופסילה על תנאי.
צוות משרדנו כולל בוחן תאונות דרכים עם ניסיון של למעלה מ-40 שנה. לאחר בחינת כלל הראיות בתיק, ביקור בזירת התאונה עריכת ניסויים וחישובים הגענו לכלל מסקנה כי הבוחן המשטרתי טעה במספר נקודות קריטיות בחקירת התאונה הזו. בכדי לא לשעמם אתכם בפרטים טכניים, נזכיר רק שתי נקודות עיקריות:
נקודה ראשונה וחשובה ביותר – הבוחן המשטרתי לא ערך ניסוי שדה ראייה בניגוד לנהלי המשטרה המחייבים עריכת ניסוי זה. לא מדובר בעניין של מה בכך. הבוחן טען בחוות דעתו כי אוהד יכול היה לראות את הולכת הרגל מהרגע הראשון שהניחה רגל על הכביש. אוהד, בחקירתו בפני הבוחן ציין כי לא יכול היה לראות את תחילת המעבר כשהתקרב מאחר וקורת הרכב הסתירה אותו. עניין נוסף שנלמד מהסרטון הוא שהילדה עמדה מאחורי עמוד אשר הסתיר אותה. המסקנה המתבקשת – הייתה חובה על הבוחן לערוך ניסוי שדה ראיה במקרה זה!
נקודה שנייה וחשובה לא פחות – הבוחן המשטרתי חישב באמצעות נוסחה את זמן התגובה של אוהד. במילים פשוטות, הבוחן ערך חישוב תוך כמה זמן היה צריך אוהד להגיב בכדי שיספיק לבלום את רכבו לאחר שזיהה את הסכנה. המחלוקת העיקרית בעניין זה נבעה מהעובדה כי הנחת היסוד של הבוחן לצורך חישוב זמן התגובה הייתה כי לא מדובר בזמן תגובה בהפתעה.הבוחן נשאל על כך בחקירתו האם הולך רגל המתפרץ לכביש באור אדום בכביש בו המהירות המותרת היא 60 קמ"ש אין בכך הפתעה לנהג? הבוחן השיב על שאלה זו בשלילה מוחלטת. אם היה משיב בחיוב היה עליו לשנות את חוות דעתו ולקבוע כי התאונה הייתה בלתי נמנעת מצד הנאשם!
לאחר חקירתו הנגדית של הבוחן המשטרתי, התביעה השכילה לקבל את המלצת בית המשפט והתיק הסתיים במחיקת מרבית העבירות מכתב האישום. אוהד הודה בנהיגה בחוסר זהירות וקיבל קנס כספי ופסילה על תנאי בלבד.
בחינת תיק תאונת דרכים אינו עניין של מה בכך. יש לבחון כל פרט ולו הקטן והשולי ביותר בכדי להביא לחקר האמת ולסייע לנהג להוכיח את חפותו או, לכל הפחות, את אחריותו הפחותה לגרימת התאונה.
